הם הגיעו אליי אחרי שראו את הבית של חברים קרובים, שליוויתי בצור יגאל. הפעם, זו הייתה ההזדמנות שלהם להתחיל מסע חדש
התחלנו מהשלד: הגדלנו את הבית, הגשנו היתרים, ובנינו את המסגרת. ממש כמו פאזל – קודם מוצאים את הפינות, ואז מרכיבים לאט את הלב. כל שלב בתהליך חיבר אותנו לא רק אל החלל, אלא גם אל מי שגר בו. עד שהקירות התחילו לדבר. עד שהבית התחיל להרגיש.
כבר במפגש ההיכרות היה ברור, זה לא הולך להיות עוד בית "יפה". זה הולך להיות בית מדויק. כזה שמכיל, מחבק, מספר את הסיפור שלהם ומתאים בדיוק להרגלים שלהם, לאורח החיים, לאירוח, ולאיך שהם אוהבים לחיות..
אחת הבקשות המרכזיות הייתה ליצור בית שמותאם בדיוק להרגלי החיים והאירוח שלהם, עם דגש על פתרונות אחסון פרקטיים – מבלי לוותר על אופי ועומק עיצובי.
המטבח, שתופס חלק מרכזי בבית, תוכנן בצורת שני קוים ליניארים הצופים לכל החלל המרכזי, כבר בשלב התכנון היה ברור שהולכים כאן על נוכחות – לא על לבן סטרילי. עיצבתי מערכת של תאים נסתרים לכל מכשירי החשמל, כך שבזמן העבודה הכל נשלף, ובסיום – חוזר למקומו. השיש נשאר פנוי, נקי, שקט – אבל מאחורי הקלעים? מכונה מתוקתקת.
ואיזו זכות זו ללוות משפחה בבניית ושיפוץ בית , בלי אנרגיה ישנה, בלי קירות שזוכרים אחרים. רק התחלה. רק מה שאתה בוחר להכניס פנימה – זה מה שיהיה בלי שאריות של סיפורים קודמים, בלי קירות שהחזיקו אנרגיה ישנה. הכל חדש, נוכח ונבנה כדי להכיל רק את הסיפור החדש שלהם ומה שיצקנו לתוך חלל זה מה שיהיה מעכשיו והלאה
עבורי, עיצוב טוב לא נמדד רק ביופי שלו – אלא בתחושה שהוא מצליח לייצר. והבית הזה מצליח לייצר בדיוק את זה.
כי בסוף בית טוב הוא כזה שמאפשר לך לפתוח דלת – ולהרגיש שנפתח גם הלב כל פעם מחדש. וזה מה שעושה את זה לכל כך שווה.