הדירה היתה ישנה, מלאה בבוידעמים לא נחוצים וקרמיקה כחולה משנות ה-70 על כל קירות ורצפת האמבטיה. ארון בגדים אחד מתפרק ולא פרקטי בחדר העבודה (שמשרת את שניהם), וכל מיני פתרונות טלאי לאחסון שאר הדברים בבית. המטבח, כיאה לשנות ה-70, היה בחדר סגור, וממנו היתה יציאה למרפסת שירות קטנה ולא כל-כך "שירותית". עמדת העבודה הייתה ממוקמת בתוך הסלון, יחד עם דלפק אכילה גבוה, קטן, ולא נח, ששימש כשולחן האוכל.

ואז פירקנו את זה לאט-לאט.

דרך הבנת הצרכים שלהם, ההרגלים שלהם, הכרתי אותם לעומק. הבנתי מה בדיוק הם צריכים, למה הם זקוקים, מה הם מצפים שהבית ידע לעשות בשבילם כדי שיהיה הכי נח שאפשר. התמונה התבהרה והבנו שצריך מקומות אחסון, ארון בגדים גדול עבור שניהם, חדר עבודה נח עם מקום לכל מה שצריך, כדי שיהיה אפשר לעבוד בצורה מסודרת ויעילה, גם עבורו, וגם עבורה.

התוצאה הותאמה להם כמו כפפה ליד.

את המטבח פתחנו לסלון, וניצלנו את העמוד הרחב ביניהם כדי ליצור יחידת מידוף מפח מחורר, שמשמשת את שני החללים בו-זמנית. קיבלנו תחושה של הפרדה רעיונית ביניהם, עם זרימה מלאה ומרחב פתוח. מצידו השני של העמוד מיקמנו תאורת קיר מעל לשולחן האוכל, שביומיום סגור וצמוד לשיש. בימי חג או אירוח ניתן לנתק אותו מהשיש, לפתוח, ולארח 12 אנשים.

את מרפסת השירות חיברנו לאמבטיה הכללית ויצרנו חלל אחד גדול ומואר עם ארון שירות רחב, שכולל מגהץ נשלף ומשטח לקיפול וגיהוץ .אפילו לי זה עושה חשק לכבס ולגהץ

את חדר השירותים הנוסף (והקטן) שהיה לפני כן ביטלנו. בחלק מהשטח שנוצר יצרנו מחסן פרקטי, ובחלקו האחר ארון כניסה שמקבל את פני הבאים לבית.

הפכנו את כיוון הסלון שהיה לפני השיפוץ ויצרנו ספסל לאורך כל קיר הוויטרינה, כך שיש עוד מלא מקום לאחסון. כל מה שנשאר הוא להתפנק בשמש על אדן החלון.

חדר השינה אוחד עם המרפסת הסגורה, הקטנה, והפחות שימושית, והפך לחדר גדול יותר. בחלל שהרווחנו נוצרה פינת האיפור שהיא כל כך רצתה ואזור התארגנות נוסף. כחלק מהסידור החדש של חדר השינה, גם יצרנו ארון קיר ענק עם המון מקום, גם בשבילו וגם בשבילה. וכדי להתפנק עד הסוף, הצלחנו לייצר חדר מקלחת צמוד לחדר ההורים, בזמן שהקטנו (רק במעט!) את חדר העבודה הצמוד והנוח.

כל הנגרות בבית נעשתה בהתאמה אישית לדיירים ולבית.