דירה 3 חדרים ברמת אביב
על הפרוייקט
דירה מתוקה וישנה בשכונת בבלי בתל-אביב, קרובה לפארק…במקור אני תל-אביבית וגם בעלת הדירה (בעלה מנהריה) ועל הרגע הראשון היה בנינו קליק כזה שרק תל אביביות מלידה יכולות להבין, נזכרנו בערגה על תל אביב של פעם, על הפשטות, על הרעות וההדדיות…
וזה בעיקר מה שהנחה אותי בדירה- אי התחכמות, חזרה לפשטות, לא "להתערב" יותר מדי, עיצוב על זמני.
וזה בא לידי ביטוי בחלוקה, פשוטה ואפילו די דומה למקור, קירות לבנים, מטבח בהיר, שולחן פינת אוכל מעץ, אריחי טראצו בחדרי הרחצה, אחסון נסתר, והרבה אמנות.
מה שבעיקר עניין את בעלת הדירה היה עניין האחסון, ייצרתי לה המון שטחי אחסון אבל זה לא מורגש בכלל, הכל נסתר, לבן, בלי ידיות. רציתי שירגישו כשנכנסים לדירה what you see is what you get
ובתחושה שלי הצלחתי, יש משהו מאד לא כופה את עצמו בעיצוב, כאילו טעם טוב במיטבו מבלי להתאמץ או לנסות להרשים, כל אחד יכול להרגיש שם שייך ובנח, יש בה משהו צעיר ועדכני אבל גם אלגנטי ובוגר.
על המעצב\ת
קוראים לי דפנה (במלעיל) ואני מעצבת פנים. מאז שאני קטנה, טיילתי הרבה בעולם. מפגש של חומרים, עיצוב, אדריכלות תמיד משכו אותי, אז אימצתי הרבה לחיקי, חיקיתי סגנונות, העתקתי – כי כבר אי אפשר להמציא כלום…אבל כשנדרשתי לעשות את הבית שלי, חלל משלי, לעצמי, כרטיס הביקור שלי, פרוייקט הדגל בו אני הלקוחה של עצמי – שם הכל הסתחרר לי. פתאום הכל נראה לי רועש וככ זמני ובר חלוף.
התחלתי לחקור את המינימליזם פשוטו כמשמעו. לא יפני, לא סקנדינבי. מינימלי. בזמנים כמו שלנו, שיש את המושג FOMO והכל ככ רועש, ורשתות אופנה מתחילות לייצר ריהוט ואקססוריז לבית ומעודדות להחליף את הסטייל ארבע עונות בשנה, מבחינתי הבית צריך לשקף משהו יציב, להיות על זמני ונאמן לחומר ולכנות. כי כל השאר מתקלה ונהרס ברגע. משמעות של בית היא אחרת.. וכך צריך להתייחס אליו. פשטות זה כח מבחינתי, אי אפשר להישאר אדיש לזה, לתת מקום ונוכחות לדברים החשובים באמת.
אז זה התהליך שעוברים איתי, כשניגשים לעבוד איתי על הבית שלכם… אני "אפשיט" אתכם לבסיס שלכם, נשים את הרעש בצד, ונייצר חלל מדוייק ולא עמוס. שייתן לכם שקט, מקום מפלט, שנעים להיות בו, לארח בו, לקבל בו השראה… כמו שבית צריך להיות.
מינימליזם זה לא רק סגנון – אלא דרך חיים.
