סגנון העיצוב התעשייתי נולד, במובנים רבים, כאלטרנטיבה עבור אלו שלא יכלו להרשות לעצמם עיצוב מגונדר, נוצץ ויוקרתי: הם בחרו בגולמי, בבוסרי, במחוספס, במה שנקרה בדרכם

חדר השינה שלנו הוא מקדש. מגיל קטן הוא משמש עבורנו פינה חמה שבה אנחנו יכולים להיות עם עצמנו, ליהנות מהשקט, לפעמים אולי גם להתחבא קצת

סגנון הווינטג' הוא סגנון עיצובי שבמקום כלשה, כך נראה, קורץ לכולנו. הרי כל אחד מאיתנו מתגעגע למשהו מהעבר, מתרפק מדי פעם בנוסטלגיה על דברים שהיו

העיצוב הנורדי־סקנדינבי, אשר שייך לכאורה למחוזות רחוקים, אומץ כאן בישראל במהירות מדהימה: מושג שעד לפני כמה שנים כלל לא נשמע כאן, הפך כמעט בן רגע

יש אנשים שאוהבים את הבית שלהם בסגנון עיצוב אחד מרכזי, שיוצר מראה אהוב וספציפי בכל חלל וחלל; לעומתם, יש אנשים שאוהבים 'להתפרע' ולשלב כמה וכמה

אחרי שהיום נגמר, או רגע לפני שהוא מתחיל, כל מה שאתם רוצים הוא רגע אחד של רוגע. רגע אחד של טוהר, של ניקיון, של הזדככות.

חדר העבודה של ימינו זכה בחודשים האחרונים למעמד מיוחד: תחת צל הקורונה רבים מאיתנו הבינו שהם צריכים להקצות לעצמם פינת עבודה משמעותית, אמיתית, חדר שיוקדש

האור הוא אחד הדברים שכולנו – מגדול עד קטן, מהאדם ועד לפרח הקטן – נוהרים אליו. לא במקרה מושם בשנים האחרונות דגש על הכנסת האור

תכירו. רויטל ארז, עיצוב עבורה הוא הרבה יותר ממקצוע. הוא מקור השראה יומיומי, תחום שלא מפסיק להלהיב, לסקרן ולרגש אותה. את לימודי העיצוב עשתה במכללת

כחדר המקבל אליו את הבאים מן החוץ, הסלון נתפס בעיני רבים, ובצדק כמובן, כחלון הראווה של הבית: לאחר שחלפנו על פני מבואת הכניסה, הסלון הוא

מבשלים, או מזמינים אוכל מבחוץ? אוכלים תוך כדי תנועה או יושבים בשלווה, מעניקים לארוחה את הזמן שלה? בין אם אתם כאלו ובין אם כאלו, המטבח