תכירו.
דפנה גרבינסקי, מעצבת פנים שמאמינה במינימליזם כדרך חיים. כשדפנה נכנסת לחלל חדש, הדבר הראשון שהיא מרגישה זה איזו אנרגיה המקום משדר. מה הוויב שמתקבל מהחלל ורק אחרי זה היא מתחילה לפרק את זה לתאורה, חומרים וכו'. זה קצת מתחבר לנו לעובדה שאם דפנה לא היתה מעצבת פנים, היא היתה פונה לתחום התיאטרון, בין אם זה להיות שחקנית, זמרת במחזות זמר, כוריאוגרפית או בימאית. כשחושבים על זה, כשאתה מעצב בית אתה סוג של במאי: מחליט על התאורה הנכונה, על הזרימה של הסיפור ועל הרגש שאתה רוצה לייצר.
בעובי הקורה.
מבחינת דפנה, הבית אמור לשקף יציבות וצריך להיות בעל אופי על זמני. דפנה החלה לחקור את המינימליזם והבינה ש"משמעות של בית היא אחרת.. וכך צריך להתייחס אליו. פשטות זה כח מבחינתי, אי אפשר להישאר אדיש לזה, לתת מקום ונוכחות לדברים החשובים באמת." הכי מארי קונדו!
אוכל, עיצוב ומה שבניהם.
הסרט האהוב על דפנה זה 'ריקוד מושחת' (אפשר להבין). אפרופו שחיתות, טים טם על כל טעמיו זה לגמרי שלה. הידעתם? ניתן לשתות את הקפה בשחיתות יתר כאשר משתמשים בטים טם כקש.
כל חלל שבעולם.
"בפרקטי, הייתי שמחה לעצב מחדש בתי חולים, שלדעתי נראים איום ונורא, איך אפשר להבריא במקום כזה?! בפנטזיה? בתי מלון קטנים כגדולים"
זרקה רעיון.
עיצוב מנצח זה לנסות ולשמור על שקט ויזואלי. הרעיון הוא להשתמש במינימום חומרים, להרבות באחסון סגור, ולהשתמש בגוונים טבעיים ושקטים. השתכנענו.
